החלטה בתיק מ"ת 52015-06-11

(בעניינם של משיבים 2-3)

1.       הבקשה למעצר עד תום ההליכים נגד המשיבים.

2.       נגד המשיבים, תושבי הרשות הפלסטינית, הוגש כתב אישום בן תשעה אישומים המייחס להם  עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי ס' 499 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: "החוק"); התפרצות למקום המשמש למגורי אדם בכוונה לבצע גניבה, לפי ס' 406 (ב) לחוק; הסגת גבול כדי לעבור עבירה, לפי ס' 447 לחוק; קבלת רכב גנוב, לפי ס' 413 י'+406(ב) לחוק; זיוף רכב, לפי ס' 413 ט' לחוק; החזקת מכשירי פריצה, לפי ס' 409 לחוק; סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, לפי ס' 332(2) לחוק; הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, לפי ס' 275 לחוק; תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, לפי ס' 274 לחוק;  היזק לבעלי חיים, לפי ס' 451 לחוק; הזיק בזדון, לפי ס' 452 לחוק; גניבת בקר, לפי ס' 384 א(א)(2) לחוק; ושהות בלתי חוקית לפי ס' 12 לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב- 1952.   בנוסף, כתב האישום מייחס למשיב 1 עבירות של גניבת מקנה, לפי ס' 384 א(א)(2) לחוק; והחזקת סם, לפי ס' 7(א)(ג) לפקודת הסמים המסוכנים, התשל"ג- 1973.

ארבעת האישומים הראשונים מיוחסים לכל המשיבים: אישום ראשון מייחס לנאשמים עבירות רכוש בלילה שבין 22-23/5/11; אישום שני מייחס לנאשמים עבירות רכוש ושב"ח בלילה שבין 5-6/6/11; אישום שלישי מייחס לנאשמים עבירות רכוש בהמשך לאירוע נשוא האישום הראשון; האישום הרביעי מייחס לנאשמים, בהמשך לביצוע עבירות הרכוש דלעיל, גם עבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, הפרעה לשוטר בזמן מילוי תפקידו, תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות ולנאשם 1 גם החזקת סם.

אישומים 5-6 מיוחסים למשיב 2 בלבד: אישום 5 מייחס לנאשם 2 עבירות רכוש שבוצעו בלילה שבין 13-14/4/11; אישום 6 מייחס למשיב 2 עבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו ושב"ח.

אישומים 7-8 מיוחסים למשיבים 1-2: אישום 7 מייחס לנאשמים 1,2 עבירות רכוש שבוצעו בלילה שבין 20-21/4/11; אישום 8 מייחס לנאשמים 1,2 עבירות רכוש והפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו שבוצעו ב 12/5/11.

אישום 9 מייחס למשיב 1 בלבד עבירות רכוש ושב"ח שבוצעו ב 29/1/11.

3.       כתב האישום מגולל מספר פרשיות של מעשי גניבה של כלי רכב, לרבות קבלת כלי רכב גנובים, אשר באמצעותם ולאחר טשטוש סימני הזהות של כלי הרכב, ביצעו המשיבים מעשי  התפרצות לבתי מגורים ומשקים חקלאיים מהם גנבו רכוש ובעלי חיים. מעשים אלו בוצעו בכל רחבי הארץ עת הנאשמים אינם מחזיקים באישור להיכנס או לשהות בשטחי מדינת ישראל, כן מעולם לא נופק להם רישיון נהיגה בישראל.

כמו כן, מיוחסות למשיבים עבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, בכך שביום 6.6.11, לפנות בוקר, לאחר שביצעו המשיבים מעשי התפרצות וגניבה נסעו לכיוון שטחי הרשות הפלסטינית כשמשיב 1 נוהג ברכב. בנסיעתם נתקלו המשיבים במחסום משטרתי, סרבו לעצור חרף קריאות השוטרים במערכת הכריזה והתפתח מרדף בו נטלו חלק מספר ניידות, בסופו שתי ניידות התנגשו זו בזו ורכבם של המשיבים הוטח לתעלה שבצד הכביש.

אירוע נוסף של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה מיוחס לנאשם 2 בלבד, על פיו ביום 30.4.11 נכנס ביחד עם אחרים לישראל באמצעות רכב גנוב וכשהם מחזיקים במכשירי פריצה, החבורה נתקלה במחסום משטרתי ממנו ניסו להימלט תוך שניסו לבצע פניית פרסה מסוכנת ומשלא הצליחו, התנגשו במכוון בניידת משטרה וניסו להסיט אותה מדרכם תוך כדי נסיעה, משכשלו מאמציהם פתחו את דלתות רכבם ונמלטו.

אירוע מיום 12.5.11 מיוחס למשיבים 1-2 בלבד, על פיו לאחר שהתפרצו למשק חקלאי וגנבו מקנה, נתקלו במחסום משטרתי ממנו ניסו להימלט במהירות גבוהה, התפתח מרדף משטרתי, בשלב מסוים עצרו משיבים 1-2 את רכבם ונמלטו מהמקום בריצה תוך שהותירו מאחוריהם את המקנה שגנבו.

4.       בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה הבקשה דנא למעצר עד תום ההליכים.

5.       בדיון מיום 16.8.11, הסכים ב"כ משיב 1 לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר בעניינו, כן בהיעדר חלופת מעצר הסכים למעצרו עד לתום ההליכים המתנהלים נגדו. לפיכך ניתנה החלטה בהתאם להסכמה.

6.       ב"כ המשיב 2  הסכים לקיומן של ראיות לכאורה בעבירות הרכוש אך טען כי אינן מקימות עילת מעצר. לעניין עבירות של סיכון חיי אדם, התנגד ב"כ משיב 2 לקיומן של ראיות לכאורה. לגרסת הנאשם, באירוע מיום 6.6.11 ישן במושב האחורי של הרכב והתעורר בעקבות ההתנגשות עם ניידת המשטרה, לא התנגד למעצרו ולא תקף שוטרים; בנסיבות אלו התנהגותו אינה מבטאת שותפות לעבירת סיכון חיי אדם כפי שנקבע בפסיקת בית המשפט העליון. לעניין האירוע מיום 30.4.11, נטען כי המשיב מכחיש כל מעורבות באירוע וכי הראיה היחידה שקושרת אותו לאירוע הינה בדל סיגריה שעליו נמצא  D.N.Aשל המשיב אלא שהמדובר בראיה שלא ניתן לשלול שהועברה לרכב בדרך כלשהי. עוד נטען בעניין כי הראיות מלמדות על נהיגה פוחזת ולא על נהיגה תוך סיכון חיי אדם, מה גם שהמשטרה התייחסה לאירוע כאל אירוע של נהיגה פוחזת. לאור האמור לעיל, עתר ב"כ משיב 2 לשחרורו לחלופת מעצר בתנאי מעצר בית.

7.       ב"כ משיב 3 הסכים לקיומן של ראיות לכאורה בשני אישומים שעניינם בעבירות רכוש והתנגד לקיומן באישום אחד שגם עניינו עבירות רכוש וכן בעבירה של סיכון חיי אדם. נטען שבאישום הראשון, המתייחס לעבירה של קבלת רכב גנוב וזיופו באמצעות טשטוש סימני הזיהוי של הרכב, אין ולו ראשית ראיה לחובתו של משיב 3. לעניין האירוע מיום 6.6.11, נטען כי משיב 3 אמנם נסע ברכב ביחד עם משיבים 1-2 אלא שביקש ממשיב 1 לעצור וכל שכן לא עודד אותו לבצע את העבירה; משיב 1 פעל על דעת עצמו במטרה למלט את עצמו מאימת הדין, שכן לחובתו עומד מאסר על תנאי והוא החזיק על גופו סמים. עוד נטען כי המדובר במרדף לטווח קצר, המחסום המשטרתי מוקם לאחר עקומה ולא ניתן היה להבחין בו מבעוד מועד וכל האירוע נמשך דקות ספורות. לאור האמור, טען ב"כ משיב 3 כי ניתן לאיין את מסוכנות המשיב באמצעות התחייבות כספית וערבות צד ג' ולפיכך עתר לשחרורו של הנאשם בתנאים מגבילים כמוצע. 

8.       מנגד, עמדה ב"כ המבקשת על הבקשה למעצר עד תום ההליכים. לטענתה, המשיבים אימצו להם את מעשי הגניבה לאורח חיים וכמטה לחמם מה שמעיד על מסוכנותם ומקים עילות מעצר, מה גם שעסקינן בתושבי הרשות הפלסטינית שעלולים להימלט מן הדין לשטחי הרשות. לעניין עבירות סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, נטען כי לכאורה משיבים 2-3 שותפים בצוותא הן מעצם נסיעתם ברכב, הן מכח שותפותם בעבירות הרכוש שבוצעו קודם לנסיעתם ומעורבותם נלמדת גם מהתנהגותם לאחר מעצרם.

9.       מייד יאמר כי די בראיות לכאורה לגבי האישומים בהם מודים משיבים 2-3 בכדי להקים עילת מעצר. מדובר בתושבי הרשות הפלשתינאית, שנכנסו לישראל כדי לבצע עבירות רכוש והם עשו זאת מספר פעמים בצוותא תוך תכנון ותחכום וגרימת נזק רב. בכל מקרה, לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת חומר הראיות בתיק, סבורני כי קיימות ראיות לכאורה ועילות מעצר גם בעניינם של משיבים 2-3 לגבי כל האישומים.

משיב 3- הודה בהודעתו מיום 14.6.11, שעה 19:01, כי מרגע כניסתם לישראל לא סרו המשיבים איש מרעהו. צרף לכך, את העובדה כי משיב 3 מודה שביצע ביחד עם משיבים 1-2  עבירות של התפרצות וגניבה בתוך שטחי ישראל באמצעות רכב גנוב ואת הודאתם של משיבים 1-2 כי לאחר כניסתם לישראל קבלו לידם את הרכב בידיעה שהוא גנוב וטשטשו את סימני הזיהוי שלו בכך שהשחיתו את מספר השלדה, ולמד על קיומה של תשתית ראייתית לכאורית העומדת לחובתו של משיב 3 בעבירות של קבלת רכב גנוב וזיוף רכב, נשוא האישום הראשון. 

לעניין עבירת סיכון חיי אדם- משיב 3 ישב לצידו של משיב 1 אשר נהג ברכב ובהודעותיו הפליא לתאר את מאמצי המשטרה לעצור את הרכב במנוסתו, תחילה טען בחקירתו מיום 7.6.11 כי ביקש מהמשיב 1 לעצור את הרכב אך ביום 14.6.11 הודה בפני חוקריו כי התבונן בהתנהלות המשיב 1 ולא מחה בידו. צרף לכך, את העובדה כי נסע ברכב גנוב המכיל רכוש ובקר וגנובים ולמד על המניע לרצונו להימלט מהדין ועל שותפתו לנהיגתו של משיב 1.